דירוגי ה‑ESG הגלובליים הפכו בעשור האחרון לתפריט עשיר של נתונים, טבלאות ומדדים. הם נראים ומוגשים לרוב טוב על הצלחת ומבטיחים תזונה עסקית מאוזנת. עם זאת, מתברר שלעיתים מדובר בארוחה עתירת קלוריות ריקות – הרבה אריזה, ומעט ערך תזונתי אמיתי.
במקור, דירוגי ESG נועדו לקדם שקיפות, אחריות תאגידית והשקעות שבוחנות גם היבטים חברתיים סביבתיים שיש בהם בכדי להשפיע וללמד על העסקים. הם היו אמורים לשמש כמצפן ערכי וכלכלי יחד – כלי שמאפשר למשקיעים, רגולטורים ומחזיקי עניין להבין מי באמת מתנהל באחריות כלפי החברה והסביבה ומי פחות. אלא שבפועל, כמו שקורה לעיתים בעולם האוכל, השוק התמלא במוצרים דומים שנראים בריאים אך מכילים בעיקר סוכר ועמילן. עשרות מערכות דירוג שונות מציעות כיום אינספור גישות דירוג שונות המבוססות על מתודולוגיות מגוונות, יעדי מדידה שונים וקריטריונים שאינם תמיד עקביים או שקופים. ריבוי זה מייצר לעיתים בלבול ו"כאוס נתונים", פוגע באמון הציבור והמשקיעים, ומוביל לפער משמעותי למה נחשב מהותי בעיני חברות הדירוג לבין המאמצים והדיווחים של עסקים – ובאילו תחומים על העסקים להשקיע מאמצים ומשאבים בדיווח ובפעילות.
מחקר שבוצע על ידי The SustainAbility Institute by ERM, וכלל מעל מאה עסקים גלובליים, מצביע על כך שהענף מצוי בצומת דרכים: מצד אחד, מעל ל-90% מהמשקיעים המוסדיים מצהירים שהם משתמשים כיום בדירוגי ESG לפחות פעם בחודש (לעומת כ-78% בשנת 2020), והם עדיין המקור היחיד שמאפשר להעריך ולהשוות את המאמצים וההשקעות של עסקים בנושאים אלו.
מצד שני, רמת האמון בהם היא מוגבלת. כ-59% מהמשקיעים וכ‑52% מהעסקים דיווחו על רמת אמון בינונית בלבד ועל כך שהדירוגים אינם משקפים במדויק את ביצועי ה-ESG שלהם. כ-29% מהעסקים הביעו רמת אמון נמוכה מאוד. בנוסף, יותר ממחצית מהמשקיעים והעסקים סבורים כי יש צורך בשיפור משמעותי של שקיפות, עקביות והשוואתיות בין המתודולוגיות של חברות הדירוג.
גם דוח Behind ESG Ratings של ה-OECD לשנת 2025 מתאר פער תפיסתי דומה. ניתוח של מעל ל-2,000 מדדים ומטריקות משמונה חברות דירוג מובילות, מצביע על כך שרק כ-30% מהמדדים הם מספריים וניתנים לכימות ישיר, בעוד שכ-70% הם מדדים תיאוריים, מבוססי קריטריונים או שאלות כן/לא, ומקשים על השוואה כמותית.
הבעיה אינה רק באיכות המרכיבים, אלא גם בכמותם. לפי אותו דוח, נושאים מסורתיים כמו ממשל תאגידי ואתיקה עסקית נמדדים בעשרות רבות של מדדים, בעוד שנושאים מהותיים ומשפיעים אחרים כגון זכויות אדם או קשרי קהילה נמדדים בפחות מחמישה. התוצאה היא תפריט עשיר בפרטים שקל למדוד ולסמן עליהם וי, אך דל במדדים שבוחנים תוצאות, השפעה אמיתית ופוטנציאל להפחתת סיכונים עסקיים.
אז לאן ממשיכים מכאן? בסופו של דבר, דירוגי ה‑ESG אינם אויב. הם כלי חשוב, אולי אף חיוני, שיכול להניע את שוק ההון ועבודת העסקים לעבר פרקטיקות שקופות והוגנות יותר. אך כמו כל תפריט, גם כאן נדרשת ביקורת צרכנית ערה. עלינו להתמקד ב"קלוריות המזינות" – אותם מדדים כמותיים, מבוססי תוצאה ודינמיים, שמספרים סיפור אמיתי על השפעה. ומבחינת העסקים? להם מומלץ להפנות משאבים בביצוע בדיקה האם הדיווחים אכן משקפים ומבטאים את הפעילות המהותית של העסק, והיכן נמצאות באמת הקלוריות שעליהן הם נבחנים ומדורגים.
